בִּיקְשׁוּ לְנַדּוֹת אֶת רִבִּי לִיעֶזֶר. אָֽמְרִין. מָאן אֲזַל מוֹדַע לֵיהּ. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה. אֲנָא אֲזַל מוֹדַע לֵיהּ. אֲתַא לְגַבֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי רִבִּי. חֲבֵירֶיךָ מְנַדִּין לְָךְ. נַסְתֵּיהּ נְפַק לֵיהּ לִבִרָא אֲמַר. חָרוּבִיתָא חָרוּבִיתָא. אִין הֲלָכָה כְדִבְרֵיהֶם אִתְעוֹקְרִין. וְלָא אִיתְעֹקְרָת. אִין הֲלָכָה כִדְבָרַיי אִתְעוֹקְרִין. וְאִיתְעֹקְרָת. אִין הֲלָכָה כְדִבְרֵיהֶן חוֹזְרִין. וְלָא חָֽזְרָת. אִין הֲלָכָה כִדְבָרַיי חוֹזְרִין. וְחָֽזְרָת. כָּל הָדֵין שְׁבָחָא וְלֵית הֲלָכָה כְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. מִשֶּׁנִּיתְנָה לֹא נִיתְנָה אֶלָּא אַֽחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטּוֹת׃ [וְלֵית רִבִּי אֱלִעֶזֶר יָדַע שֶׁאַֽחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטּוֹת׃] לֹא הִקְפִּיד אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁשָּֽׂרְפוּ טַהֲרוֹתָיו בְּפָנָיו. תַּמָּן תַּנִּינָן. חִיתְּכוֹ חוּלְיוֹת וְנָתַן חוֹל בֵּין חוּלְייָא לְחוּלְייָא. רִבִּי לִיעֶזֶר מְטַהֵר וַחֲכָמִים מְטַמִּין. זֶה תּנּוּרוֹ שֶׁלְחֲכִינָיי. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. חָכַךְ גָּדוֹל נַעֲשֶׂה בְאוֹתוֹ הַיּוֹם. כָּל מָקוֹם שֶׁהַֽיְתָה עֵינוֹ שֶׁלְרִבִּי לִיעֶזֶר מַבֶּטֶת הָיָה נִשֶׂרָף. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִילוּ חִיטָּה אַחַת חֶצְייָהּ נִשֶׂרָף וְחֶצְייָהּ לֹא נִשֶׂרָף. וְהָיוּ עֲמוּדֵי בֵית הַווַעַד מְרוֹפָפִין. אָמַר לָהֶן רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אִם חֲבֵרִים מִתְלַחֲמִים אַתֶּם מָה אִיכְפַּת לָכֶם. וְיָֽצָאָה בַת קוֹל וְאָֽמְרָה. הֲלָכָה כֶאֱלִיעֶזֶר בְּנִי. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִיא. רִבִּי קְרִיסְפִּי רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי. אִם יֹאמַר לִי אָדָם. כָּךְ שָׁנָה רִבִּי לִיעֶזֶר. שׁוֹנֶה אֲנִי כִדְבָרָיו. אֶלָּא דְתַנָּיָא מְחַלְּפִין. חַד זְמַן הֲוָה עֲבַר בַּשּׁוּקָא וַחֲמַת חָדָא אִיתָא סְחוֹתָה דְבֵייתָא וּטְלָקַת וְנָֽפְלָת גַּו רֵישֵׁיהּ. אָמַר. דּוֹמֶה שֶׁהַיּוֹם חֲבֵירַיי מְקָֽרְבִין אוֹתִי. דִּכְתִיב מֵאַשְׁפּוֹת יָ֘רִ֥ים אֶבְיֽוֹן׃
Pnei Moshe (non traduit)
סחותה דבייתה. היתה מכבדת האשפה שבבית והשליכה לחוץ ונפל מהאשפה בראשו של ר''א:
תמן תנינן. בפ''ה דכלים:
נסתיה. לקחו והוציאו לחוץ אל אינן החרוב ואמר וכו':
בִּיקְשׁוּ לְנַדּוֹת אֶת רִבִּי מֵאִיר. אָמַר לָהֶן. אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם עַד שֶׁתֹּאמְרוּ לִי אֶת מִי מְנַדִּין וְעַל מַה 10b מְנַדִּין וְעַל כַּמָּה דְבָרִים מְנַדִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
איני שומע לכם וכו'. והרי אתם כמנדין שלא ברשות שאין מנדין אלא על כ''ד דברי':
בקשו חכמים לנדות את ר''מ שהיה חולק על דבריהם ואין אדם יכול לעמוד על סוף דעתו כדאמרי' בפ''ק דעירובין:
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תּווּדֵס אִישׁ רוֹמִי הִנְהִיג אֶת אַנְשֵׁי רוֹמִי שֶׁיְּהוּ אוֹכְלִין גְּדָיִים מְקוּלָּסִין בְּלֵילֵי פְסָחִים. שָֽׁלְחוּ חֲכָמִים וְאָֽמְרוּ לוֹ. אִילוּלֵי שֶׁאַתּ תֵּווּדַס לֹא הָיִינוּ מְנַדִּין אוֹתָךְ. וּמָהוּ תֵּווּדַס. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. דַּהֲוָה מְשֵׁלֵּחַ פַּרְנָסַתְהוֹן דְּרַבָּנִן. לֹא נִמְצֵאתָה מֵבִיא אֶת הָרַבִּים לִידֵי אֲכִילַת קֳדָשִׁים בַּחוץ. שֶׁכָּל הַמֵּבִיא אֶת הָרַבִּים לִידֵי אֲכִילַת קֳדָשִׁים בַּחוץ צָרִיךְ נִידּוּי.
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לִֵוי שְׁלַח בָּתָר חַד בַּר נַשׁ תְּלָתָה זִימְנִין וְלָא אֲתַא. שְׁלַח אֲמַר לֵיהּ. אִילוּלֵי דְלָא חֲרָמִית בַּר נַשׁ מִן יוֹמוֹי הֲוִינָא מְחַרַם לְהַהוּא גוּבְרָא. שֶׁעַל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דְבָרִים מְנַדִּין וְזֶה אֶחָד מֵהֶן. וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא יָב֜וֹא לִשְׁל֣שֶׁת הַיָּמִ֗ים כַּֽעֲצַ֤ת הַשָּׂרִים֙ וְהַזְּקֵנִ֔ים יָֽחֳרַ֖ם כָּל רְכוּשׁ֑וֹ וְה֥וּא יִבָּדֵ֖ל מִקְּהַ֥ל הַגּוֹלָֽה׃ אָמַר רִבִּי יִצְחָק בֵּירִבִּי לָֽעְזָר. אִית סַגִּין מִינְּהוֹן מְבַדְּרָן בְּמַתְנִיתָא. תַּמָּן תַּנִּינָן. שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח אָמַר לוֹ צָרִיךְ אַתָּה לִנָּדוֹת. שֶׁאִילּוּ נִגְזְרָה גְזֵירָה כְשֵׁם שֶׁנִּגְזְרָה בִימֵי אֵלִיָּהוּ [לֹא נִמְצֵאת מֵבִיא אֶת הָרַבִּים לִידֵי חִלּוּל הַשֵּׁם. שֶׁכָּל הַמֵּבִיא אֶת הָרַבִּים לִידֵי חִלּוּל הַשֵּׁם צְרִיךְ נִידּוּי. תַּמָּן תַּנִּינָן. שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל אִם מְעַכֵּב אַתָּה אֶת הָרַבִּים נִמְצֵאתָ מַכְשִׁילָן לְעָתִיד לָבוֹא.] לֹא נִמְצֵאתָ מְעַכֵּב אֶת הָרַבִּים מִלַּעֲשׂוֹת מִצְוָה. שֶׁכָּל הַמְעַכֵּב אֶת הָרַבִּים לַעֲשׂוֹת דְּבַר מִצְוָה צָרִיךְ נִידּוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן תנינן בפ''ג דתענית וכו':
אית סגין מנהון. יש הרבה דברים שמנדין על כך והן מפוזרין בכמה מקומות במשנה כדקחשיב ואזיל:
בְּיוֹמוֹי דְרִבִּי יִרְמְיָה אֲתַת עַקָּא עַל טִיבֵּרַייָאֵי. שָׁלַח בָּעֵי מְנַרְתָּא דְכַסְפָּא גַבֵּי רִבִּי יַעֲקֹב בֵּירִבִּי בּוּן. שָׁלַח אָמַר לֵיהּ. אַדַּיִין לֹא שָׁב יִרְמְיָה מֵרָעָתוֹ. וּבִיקֵּשׁ לְנַדּוֹתוֹ. וַהֲוָה רִבִּי חִייָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יְצְחָק עֲטוֹשִׁיָּא יְתִיב תַּמָּן. אָמַר לֵיהּ. שָׂמַעְתִּי שֶׁאֵין מְנַדִּין זָקֵן אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה כְיָרָבְעַם בֶּן נְבָט וַחֲבֵירָיו. אָמַר לֵיהּ. דִּכְמָה הִשְׁקוּהָ. וּכְיָרָבְעַם בֶּן נְבָט וַחֲבֵירָיו עָשָׂה. וְנַדּוּן אִילֵּין לָאִילֵּין. וְחָשׁוּן אִילֵּין עַל אִילֵּין וְצָֽרְכוּן מִשְׁתַּרְייָא אִילֵּין מִן אִילֵּין.
Pnei Moshe (non traduit)
אתת עקא. צרה וגזרת המלכות בעלילה והיו צריכין לממון ושלח ר' ירמיה ורצה מנורת כסף אחת אצל ר' יעקב בר בון וחרה ליה ושלח אמר ליה וכו' וביקש לנדותו על שביזה אותו בדבריו והוה ר''ח בריה דר' יצחק שם וא''ל וכו' וא''ל ר' ירמיה והלא שנינו דוגמא השקוה כדלעיל ונידו על כך וכי כירבעם בן נבט וחביריו עשה ואעפ''כ נידו אותו על שהיה מבזה בדברים וכך היה שנידו אלו לאלו וחששו אלו על אלו והיו צריכין התרה אלו מן אלו:
מִי מַתִּיר. לֹא כֵן תַּנֵּי. מֵת אֶחָד מִמְּנַדָּיו אֵין מַתִּירִין לוֹ. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הָדָא דַתְּ אֲמַר בְּשֶׁאֵין שָׁם נָשִׂיא. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם נָשִׂיא הַבָּשִׂיא מַתִּיר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְּשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שְׁמֵּת אֶחָד מִמְּנַדָּיו וְלֹא הִתִּירוּ לוֹ. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לִוֵי. הָדָא דַתְּ אֲמַר בְּשֶׁאֵין שָׁם נָשִׂיא. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם נָשִׂיא הַבָּשִׂיא מַתִּיר. וְקָמַת מַה דְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְּשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. בְּשֶׁלֹּא חָזַר בּוֹ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבַּיי בְּשֵׁם רַב שֵׁשֶׁת. נִמְנוּ בְּאוּשָׁא שֶׁלֹּא לְנַדּוֹת זָקֵן. וָאַתְייָא כַיי דְאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. זָקֵן שֶׁאִירָע בּוֹ דָּבָר אֵינוֹ מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִגְּדוּלָּתוֹ אֶלָּא אוֹמְרִים לוֹ. הִיכָּבֵד וְשֵׁ֣ב בְּבֵיתֶ֔ךָ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבַּיי בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא. זָקֵן שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ מַחְמַת אוֹנְסוֹ נוֹהֲגִין בּוֹ קְדוּשַּׁת אָרוֹן. רִבִּי אָחָא רִבִּי תַנְחוּם רִבִּי חִייָה בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. זָקֵן שֶׁנִּידֶּה לְצוֹרֵךְ עַצְמוֹ אֲפִילוּ כַהֲלָכָה אֵין נִידּוּיוֹ נִידּוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא התירו לו. ופריך ולא כן אמר ר' יהושע בן לוי וכו' והיה לו לילך אצל הנשיא ומדקאמר ר' יעקב בר אחא להאי מעשה משמע שלא מצאו לו תקנה. וקמת מה דאמר ר' יעקב בר אחא וכו'. הכא במאי עסקינן לקיים דברי ר' יעקב דמיירי בשלא חזר בו ואינו מבקש לחזור אחר הנשיא שיתיר לו:
ולא כן תני וכו'. ואם לא היה מוצא אותן הוי כמת אחד ממנדיו ומאי תקנתא אלא כדר' יהושע בן לוי דאמר הדא דאת אמר וכו' וילך אצל הנשיא ויתירו:
מי מתיר. לזה שנידה שלא לצורך שחייב הוא בעצמו נידוי ואם השיב לו אדרבה כדרך שהשיבו לר''ל ואח''כ הלך לו ולא מצאו מי מתיר לזה ור''ל היא שרץ אחריהם ומצאם אבל אם לא היה מוצא אותם מה היה עושה:
הַמְנוּדֶּה לָרַב מְנוּדֶּה לַתַּלְמִיד. הַמְנוּדֶּה לַתַּלְמִיד אֵינוֹ מְנוּדֶּה לָרַב. הַמְנודֶּה לָאַב בֵּית דִּין מְנוּדֶּה לַחָכָם. הַמְנודֶּה לַחָכָם אֵינוֹ מְנוּדֶּה לָאַב בֵּית דִּין. הַמְנוּדֶּה לַנָּשִׂיא מְנודֶּה לְכָל אָדָם. עַד כְּדוֹן חָכָם שֶׁנִּידֶּה. וַאֲפִילוּ חָבֵר שֶׁנִּידֶּה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. חָדָא אַמְהָא מִן דְּבַר פָּטָא הֶווָת עָֽבְרָה קוֹמֵי חָדָא כְנִישָׁא. חֲמַת חַד סְפַר מָחִי לְחַד מֵיינוֹק יְתִיר מִן צוֹרְכֵיהּ. אָֽמְרָה לֵיהּ. יְהַוֵּי הַהוּא גוּבְרָא מֻחַרַם. אֲתַא שְׁאַל לְרִבִּי אָחָא. אֲמַר לֵיהּ. צָרִיךְ אַתְּ חֲשַׁשׁ עַל נַפְשָׁךְ. הָדָא אָֽמְרָה. הָעוֹשֶׂה דָבָר שֶׁלֹּא כְשׁוּרָה צָרִיךְ נִידּוּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲוָה מְעַייְנֵי תֵינִין בְּבַרְבַּרִית. אֲתוֹן לִיסְטַיָּא וְגָֽנְבוּן מִינְהוֹן בַּלַּיִלִיָא. וּבְסוֹפָא אַרְגַּשׁ בְּהוֹן. אֲמַר לוֹן. לִיהֲווֹן אִילֵּין עַמָּא מֻחַרַמִין. אָֽמְרוּן לֵיהּ. ייֵא הַהוּא גוּבְרָא מֻחֲרָם. חָשׁ עַל נַפְשֵׁיהּ. אָמַר. מָמוֹן אִינּוּן חַייָבִין לִי. דִּילְמָא נַפְשִׁן. נְפַק פֳרִי בַּתְרֵיהוֹן. אֲמַר לוֹן. שָׁרוּן לִי. אָֽמְרוּן לֵיהּ. שָׁרִי לוֹן וַנָן שֶׁרֵיי לָךְ. הָדָא אָֽמְרָה. הַמְנַדֶּה אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ וְנִידֶּה אוֹתוֹ נִידּוּיוֹ נִידּוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא אמרה המנדה את מי שאינו צריך. נידוי ונידה אותו זה האחר נידויו נידוי ושמעינן נמי שאף על פי כן נידויו ג''כ נידוי מדאמרו לו שרי לן ואנן שריין לך והלא לא היו חייבין נידוי ור''ל בעצמו הודה להן בכך ומדבקשו ממנו להתיר להן ש''מ דאם נידו אף על דבר שא''יצ נידוי אפי' הכי הוי נידוי וצריך התרה:
הוי מעייני תינין. היה שומר התאנים שלא יגנבו במקום ברברית חש על נפשיה ריש לקיש ואמר הדין עמהם ממון הן חייבין וכי נפשות חייבין הן ויצא ורץ אחריהן וכו':
הדא אמרה וכו'. ומי שמנדה על כך נידויו נידוי:
ואפי' חבר שנידה. אם הוי נידוי נישמעינה וכו'. חד סיפר מלמד תינוקות הכה לתינוק אחד יותר מכדי צרכו וכחו וכו' וחששו אף להחרם דהאי אמתא מפני שהיא דבר שלא כשורה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. אֶת מִי נִידּוּ. אֶלְעָזָר בֶּן הַנָּד שֶׁפִּיקְפֵּק בְּטָהֳרַת הַיָּדָיִם. הָדָא אָֽמְרָה. הַמְפַקְפֶּק בְּדָּבָר אֲפִילוּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים צָרִיךְ נִידּוּי. תַּמָּן תַּנִּינָן. דִּכְמָה הִשְׁקוּהָ. מָהוּ דִּכְמָה. דִּכְווָתְהּ. נִידּוּהוּ וָמֵת בְּנִידּוּיוֹ וְסָֽקְלוּ בֵית דִּין אֲרוֹנוֹ. לְלַמְּדָךְ שֶׁכָּל הַמְנוּדֶּה וּמֵת סוֹקְלִין אֲרוֹנוֹ. הָדָא אָֽמְרָה. הַמְבַזֶּה זָקֵן אֲפִילוּ לְאַחַר מִיתָה צָרִיךְ נִידּוּי. בְּיוֹמוֹי דֵרִבִּי זְעוּרָה הֲווֹן מְרַחַקִּין וּמְקָֽרְבִין. אָמַר לָהֶן 11a [רִבִּי] לָא. הַשְׁתָּא מְרַחַקִּין וְהַשְׁתָּא מְקָֽרְבִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. חָֽזְרוּ וְנִמְנוּ. לִכְשֶׁיַּחֲזוֹר בּוֹ יְהוּ מְקָֽרְבִין אוֹתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
וא''ל. להן ר' אילא וכי השתא מרחקין והשתא מיד מקרבין וחזרו ונמנו וכו':
הוון מרחקין. מנדין ומקרבין מתירין מיד:
תני תודוס וכו'. לעיל בפ''ב דביצה. תמן תנינן. בפ''ה דעדיות. וקתני נמי שם דעקביא בן מהללאל השיב על מה שאמרו מעשה בשמעיה ואבטליון שהשקו שפחה משוחררת ואמר דוגמא השקוה ומהו דוגמא דכוותה היו ועל שבאו מבני גרים:
תמן תנינן. בפ''ק דר''ה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source